''האופי הישראלי דבק גם בנו, נהנינו מאוד בארץ''

בכדורסל של שנות ה-80 וה-90, כאשר בכל קבוצה שיחקו רק שני זרים, שחקנים עם ממוצע של 25-30 נקודות למשחק לא היו דבר חריג במיוחד. לא פעם נחתו בקבוצות קטנות עד בינוניות סקוררים אדירים, לפעמים אפילו כאלו שהיו שחקני חמישייה ב-NBA, והשאירו חותם מעבר לים. אבל שחקן שקלע סל אליפות בספרד עבור אימפריה כמו ברצלונה, היה מלך הסלים בליגה הטובה באירופה והתגלגל משם עד למכבי ר"ג אחרי שנה בלי כדורסל – כאלו אין הרבה.

דף השחקן והסטטיסטיקות של קני סימפסון | פאנצ'ו הודג'ס: מכפר בלום להוליווד | קית' בנט שומר מקום חם בלב לישראל | מייק קרטר: "המשוגע" של אולם הפחים | ראדנקו דובראש מתגעגע לאוסישקין ומשחזר את עונת 92/93 | טרנס רנצ'ר היה שמח לחזור לישראל כמאמן ראשי | דיון תומאס נזכר בשושלת של מכבי ת"א

אם היו עושים סטטיסטיקה של נקודה פר דולר בקריירה, קני סימפסון היה מתברג גבוה ברשימת הזרים בכל הזמנים באירופה. בכל מקום בו שיחק התברג גבוה בטבלת מלך הסלים, כמעט תמיד הוביל את קבוצותיו להצלחות, אבל בניגוד למצב היום – לא היה מדובר בערובה לחוזים עתירי מזומנים. "עולם הכדורסל היה עבורי מסע במשמעת עצמית", הוא מספר בראיון לאתר המנהלת, "נבחרתי בדראפט ה-NBA על ידי קנזס סיטי קינגס, אחר כך נבחנתי בסיאטל, פילדלפיה, וושינגטון וניו ג'רזי – וכולן חתכו אותי. חיפשתי הזדמנות לשחק כדורסל מקצועני מעבר לים, אבל באותה תקופה היו בקבוצות הבכירות מעט מאוד זרים מתחת לשני מטרים, אז יצאתי לשחק בליגות הקיץ בניו יורק, שם קלעתי כ-27 נקודות למשחק. היו שם מאמנים מאיטליה, ספרד וישראל שחשבו שאני נמוך וקטן מדי כדי להתחרות בליגות שלהם".

חשוב לציין, כאשר קני אומר "נמוך וקטן מדי" ואתם מדמיינים מישהו במימדים של נייט רובינסון, הוא מתכוון ל-1.95 מ' בנוי היטב, שפשוט סבל מהעובדה שבעולם של שני זרים, רוב המאמנים העדיפו חיזוק עם הרבה סנטימטרים וקילוגרמים. "לא אשכח במיוחד מאמן אחד מספרד, מאנצ'ו מונסאלבה, שאמר לי: 'בחיים לא תהיה מסוגל לשחק בליגה הספרדית!'", הוא משחזר ומספר איך כמעט התפספסה קריירת המשחק הנפלאה שלו: "עברתי לשמש בתפקידי אימון באוניברסיטאות גרמבלינג סטייט וסאות'רן, אבל קיבלתי צ'אנס נוסף בליגה של ניו יורק. הציעו לי חוזה בליגה הראשונה בשבדיה, אבל נשיא המועדון החליט ללכת על שחקן אחר שהיה גבוה ממני, 2.04 מ'. עברתי לקבוצה אחרת ובמשחק הראשון נגדם קלעתי 54 נקודות, כולל סל ניצחון. בעונה הראשונה שם קלעתי 36 נקודות למשחק ובשנייה 38. רימיני מהליגה השנייה באיטליה הציעה לי חוזה ומשם דברים החלו להתגלגל".

אלא שגם דרכו לטופ של אירופה הייתה מקרית למדי: "הגעתי לברצלונה לטורניר בינלאומי עם אוסף שחקנים אמריקאים והצלחתי לקבל חוזה בקבוצה. זכינו באליפות, בגביע המלך ובגביע קוראץ'. עונה אחר כך עברתי למנרסה והייתי מלך הסלים של הליגה הספרדית הראשונה עם קרוב ל-30 נקודות למשחק". היום נתונים כאלו היו הופכים אותו למיליונר, אז הם לא הספיקו להארכת חוזה. סימפסון שוב ישב עונה בחוץ, לפני שהגיע למכבי ר"ג.

Kenny Simpson, Wallace Bryant & 'Chico' Sibilio, 1986/87. pic.twitter.com/hqsuqh31VT

— Olympia (@olympia_vintage) April 26, 2016

מעט מאוד קבוצות באותן ימים החתימו שני זרים נמוכים, כמו ר"ג שלך ושל מילטון ואגנר. איך זה הסתדר?

"שנה אחרי ששיחקתי בספרד חתמתי במכבי ר"ג. בהתחלה אני הייתי אמור לשחק בעמדה 2 ומילטון ואגנר בעמדה 3. הצעתי למאמן אפי בירנבוים ועוזרו בוב גריפין שמילט יעבור לשחק כסקנד גארד וכך יהיה חופשי יותר, ואני אעבור לשחק כסמול פורוורד כדי לעזור בריבאונד ולשמור מתחת לסל. כדורסל מתאפיין באופנות חולפות. פעם הופכים סנטרים לגארדים ופעם להיפך. זה קרה יותר מפעם אחת לאורך ההיסטוריה. בזמנו בר"ג היו לנו שחקנים כמו ארל וויליאמס, אמיר בינו, מייק קרטר ויוסי קונסטנטין. היינו קבוצה מאוד מוכשרת ונקודת החוזק הבולטת שלנו הייתה היכולת לרווח את המשחק וליצור מצבים".

מעטים האמינו שר"ג תגיע כל כך רחוק באותה עונה, עם ניצחון גדול על קנור בולוניה של אטורה מסינה ושוגר ריי ריצ'רדסון ומרחק של שני ניצחונות מגמר הפלייאוף. איך זה קרה?

"ארל (וויליאמס) ומייק (קרטר) היו עמודי התווך של הקבוצה, בעיקר כי שניהם כבר זכו באליפויות בעבר. הנוכחות והוותק שלהם, וכמובן ההיכרות העמוקה שלהם עם הליגה, הייתה חלק חשוב ומכריע בהצלחה של ר"ג. ארל היה הסנטר המושלם ומייק היה סטרץ' פורוורד שאיפשר לנו ליצור מיס מצ'ים גם נגד הקבוצות הכי טובות בליגה. הנוכחות של שניהם הוסיפה לנו המון. ניזונו למעשה מהאנרגיות האדירות ומהניסיון של שניהם. ארל היה הנשמה שלנו, מילט היה האש ואני חוד החנית".

גם ואגנר, אחד שזכה באליפויות בתיכונים, במכללות וב-NBA, הוא לא בדיוק מסוג השחקנים שמתגלגלים לקבוצה כמו ר"ג.

"נכון, גם הסיפור של מילט מוזר מאוד. הוא הגיע לישראל בגלל דיווחים כוזבים שמקורם בפאט ריילי שטען שהוא עצלן. מילט ממש לא היה עצלן, הוא פשוט איש רגיש ולוס אנג'לס לייקרס לא השתמשה בו היטב".

מה הזיכרון הכי חזק שלך מהשנתיים שלך במכבי ר"ג?

"יש לי המון זיכרונות נהדרים ממכבי ר"ג, מהקהילה הנפלאה, האנשים הטובים בתל אביב ומהאישיות המיוחדת של נח קליגר. לא אשכח איך בדרך מוורשה לווילנה למשחק בגביע אירופה הוא לקח אותנו למחנה הריכוז טרבלינקה והראה לנו איפה הוא ברח מהנאצים. דבר נוסף שלא אשכח הוא שלמשחקים ולאימונים הייתי צועד ברגל לכפר המכביה ומשהו כמו עשרה ילדים היו מלווים אותי למגרש ברכיבת אופניים ונשארים לצפות מקרוב בקבוצה. הם הסתכלו עליי בהערצה וידעתי שפשוט אסור לי לאכזב אותם. אני עדיין בקשר עם אפי בירנבוים, נח קליגר, אורן רובינשטיין וערן טסל, שאז היה ילד קטן שגר בבניין שלי בפנחס רוטנברג והיום הוא מאמן. אנחנו מדברים על זמנים עברו ועל כמה נהנינו".

***

סימפסון, היום בן 56, עובד כבר שני עשורים בחברות מחשבים והיי טק ונחשב למומחה בתחומו. בימים אלו הוא עובד על הדוקטורט שלו בהנדסת מחשבים וניתוח מידע באוניברסיטת ארלינגטון אשר בטקסס, אבל למרות שחלף זמן רב מסיום קריירת המשחק שלו, הוא זוכר בדיוק מרשים לפרטי פרטים את החוויות שעבר מעבר לים – בעיקר את העונה המושלמת בברצלונה.

"העונה שלי בברצלונה הייתה פשוט חלומית", הוא נזכר, "הקבוצה התבססה על ארבעה שחקני חמישייה מנבחרת ספרד ואני מצאתי את הנישה שלי כשחקן ספסל שעולה ויכול לתת דקות בעמדות 1-2-3. אני חייב להגיד שהיה להם קשה להתרגל לאינטנסיביות שהבאתי איתי בכל אימון. 'אפי' במיוחד היה מתעצבן מהאנרגיות שהייתי משקיע באימונים. זה הגיע למצבים שהיו מתנפלים עליי מאחור ועושים לי 'אמבוש', כי חשבו שאני סתם משוויץ בזמן שכל מה שרציתי היה לעשות את המקסימום. היו לנו אימונים אגרסיביים וקשוחים מאוד בגלל זה. מהר מאוד הבנתי שיש בקבוצה חומר לאליפות. מצד אחד סיימתי משחקים עם 33 נקודות ומצד אחר היו לי ערבים עם 15 נקודות ו-15 ריבאונדים. למדתי לעשות בדיוק מה שהקבוצה הייתה צריכה ממני. במשחק האליפות בבדאלונה, 'אפי', חימנז וסולוסאבל יצאו כולם בחמש עבירות והבנתי שזה הזמן שלי. קלעתי את 21 הנקודות האחרונות שלנו במשחק, כולל סל הניצחון".

איך קרה ששחקן שגם זכה בטרבל וגם היה מלך הסלים לא נשאר לשחק שם שנים ארוכות?

"בספרד קיבלתי את ההרגשה שהמועדונים הבינו שאם אני יכול לעשות את כל הדברים שעשיתי, אז למה שלא יביאו כוכבי NBA לעשות את זה אפילו טוב יותר? עם זאת, אני חושב שהניסיון האירופי של השחקנים הזרים בדורי הכשיר אותנו לעשות ברמות האלו דברים שאפילו שחקני NBA טובים לא ידעו לעשות בקבוצות שלהם. לצערי, מהר מאוד אני ואחרים הפכנו לסחורה ללא דורש באירופה. בגלל זה יצאתי בסופו של דבר לדרום אמריקה, כי פשוט רציתי להמשיך לשחק".

Air Jordan II / Kenny Simpson. Vieja Escuela x @LoveZapas pic.twitter.com/MAmI42DEU5

— LoveZapas (@LoveZapas) April 8, 2016

בכדורסל של היום כבר אין סקוררים שמשיגים כל כך הרבה נקודות.

"כיום השחקנים הם מומחים בתחום אחד ובדרך כלל חד-גוניים. אני קלעתי בזמנו 30 נקודות למשחק כי הייתי מסוגל לקלוע בדרכים שונות. מה שקורה היום אינו בהכרח דבר רע, הזמנים משתנים וכפי שאמרתי לך, מדובר באופנות חולפות. אני באותה תקופה ידעתי לשחק בכל שלוש עמדות החוץ ולתרום גם בריבאונדים, אסיסטים, חטיפות וחסימות. הליגה הישראלית השתנתה בתקופתי כי השחקנים הישראלים – ואירופה בכלל – נחשפו לסקוררים מגוונים כמו הרולד קילינג, מילט ואגנר, קארל נברסון, ג'ו דאוסון ודניס וויליאמס".

איך היה לגור בישראל באותם ימים?

"ישראל הרגישה לנו אז בדיוק כמו ניו יורק. בכלל לא הרגשנו שאנחנו הרחק מהבית, שאנחנו לא בארה"ב. האנשים, האוכל והתרבות נראו לנו אותו דבר. הלך הרוח והאופי הישראלי דבקו גם בנו, השחקנים הזרים. באמת שנהנינו מאוד ואמרנו תודה על ההזדמנות שנפלה בחלקנו לשחק בישראל. באותם ימים, הדרך היחידה להתעדכן בחדשות הייתה דרך העיתונים או שיחות הטלפון הביתה. הסתמכנו באופן מוחלט על ה-USA טודיי, ההראלד טריביון והניו יורק טיימס. משחקי ה-NBA הגיעו אלינו בקסטות שבוע אחרי שהתרחשו. היום מספר הפלטפורמות החברתיות הופכות את הכל לפשוט יותר. אני עדיין עוקב אחרי הכדורסל הישראלי והאירופי. ב-11 השנים האחרונות חייתי במיאמי, כך שהייתי יכול לראות את "Inside Israeli Basketball" בטלוויזיה. כמו כן, יש לי בכבלים כמעט את כל הערוצים שמשדרים את הליגות האירופיות בכדורסל".

לסיום, נשמח לשמוע קצת על הקשר המיוחד שלך עם אחד מכוכבי ה-NBA הגדולים של שנות ה-2000.

"בשמחה, את שתי העונות האחרונות שלי בקריירה עשיתי בארגנטינה, שם פגשתי נער צעיר בשם מאנו ג'ינובילי. הוא היה כישרון גדול מאוד ושמאלי כמוני. בגלל שהייתי כבר בן 33, כל השחקנים הצעירים בקבוצה חשבו שהם מסוגלים להתחרות איתי, אבל מהר מאוד הם למדו שאני עדיין בכושר טוב, רק עם יותר ניסיון וחוזק מנטלי. התאמנו הרבה ביחד ומאנו למד את הדקויות של המשחק. הוא פרח כשחקן ובסופו של דבר עבר בהמלצתי לשחק בבנטון טרוויזו אצל אלכסנדר פטרוביץ'. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה".