''החרטה הכי גדולה: המשחק הראשון בגמר מול גליל''

תומר שטיינהאור מאז ומעולם נחשב לאחד השחקנים האהובים ביותר על הקהל של הפועל ת"א, אבל אולי רק מעטים מהאדומים יודעים שהם צריכים להודות לו על דבר נוסף: הגעתו של ראדנקו דובראש לאוסישקין. "תומר ואני חברים טובים עוד מימינו המשותפים באוניברסיטת דרום פלורידה", מספר שחקן העבר הסרבי בראיון לאתר המנהלת, "דיברנו הרבה, גם אז – וגם היום... לפני שהגעתי לישראל, שוחחתי איתו ושאלתי אותו כל מה שעלה בדעתי לשאול. אין ספק שהעובדה שהוא שיחק אז בהפועל ת"א הפכה את ההחלטה שלי לחתום בקבוצה לקלה יותר מבחינתי. בנוסף, גם יורם יחיאלי עזר לי מאוד בזמנו. חוץ מזה, שיחקתי שלוש שנים קודם לכן נגד הפועל ת"א באוסישקין עם בוסנה סארייבו באוסישקין, ככה שהיה לי איזשהו מושג מה מחכה לי שם...".

דף השחקן והסטטיסטיקות של ראדנקו דובראש | פאנצ'ו הודג'ס: מכפר בלום להוליווד | קית' בנט שומר מקום חם בלב לישראל | מייק קרטר: "המשוגע" של אולם הפחים

דובראש, כיום יועץ השקעות בחברת "מורגן סטנלי", הגיע להפועל ת"א ישירות מהקולג' בקיץ 1992 כשהוא בן 24, בעל עבר מבטיח בנבחרות הקדטים והנוער של יוגוסלביה לצד כוכבי על כמו ולאדה דיבאץ' וטוני קוקוץ' ("רציתי להיות כמו דראז'ן פטרוביץ', השחקן הכי גדול באירופה. הוא היה המג'יק, הג'ורדן והבירד של אירופה"). הגארד הסרבי הגבוה (2.01 מ') הפך במהירות לאחד הסקוררים הטובים בליגה עם 23 נקודות בממוצע באחוזים נהדרים ולא פחות מ-11 משחקים עם 30 נקודות ומעלה בכל המסגרות באותה עונה. האדומים של רלף קליין ז"ל זכו בגביע המדינה, סיימו את העונה הרגילה במקום הראשון ונכנעו בסופו של דבר רק להפועל גליל עליון בגמר הפלייאוף.

"שנת הרוקי שלי בישראל הייתה דווקא מאוד לא קלה מבחינת התאקלמות, אבל היא הפכה אותי לחזק וטוב יותר", הוא נזכר, "מהר מאוד הפועל ת"א הפכה לקבוצה הכי טובה בארץ באותה עונה. היינו 'הקבוצה שצריך לנצח'. אוסישקין היה בית חם ונפלא והאוהדים שם היו הכי טובים שיש. אהבתי מאוד לשחק שם, היו לנו הרבה משחקים צמודים באותה עונה והרגשתי שאני מתבגר וצובר ניסיון תוך כדי תנועה. זו הייתה לטעמי העונה הכי טובה של הפועל ב'היסטוריה המודרנית' של המועדון ואני שמח שהיה לי חלק גדול בזה".

הפועל ת"א מודל 1993. "היינו הקבוצה הכי טובה בארץ" (צילום: מתוך 'ויקיפועל')

בזמנו קראו לך כאן "הגנרל הסרבי". הרגשת בנוח עם הכינוי הזה?

"אני חייב לומר שאהבתי מאוד את הכינוי. הוא הודבק לי על ידי עיתונאי אמריקאי ב'ספורטינג ניוז' כאשר שיחקתי במכללות וחשבתי שהוא משקף היטב את המשחק שלי. תמיד רציתי להיות המנהיג על המגרש, נהניתי מאוד לקחת אחריות ולבלוט ברגעי הקלאץ'".

חוץ מתומר שטיינהאור, שיחקת באוניברסיטה גם עם דריק שארפ, שמחזיק שם עד היום ביחד איתך בשיא השלשות למשחק אחד. חשבת בזמנו שהוא יוכל להגיע לגבהים כאלו בקריירה?

"דריק ואני שיחקנו יחד בקולג' בעונת 91/92 ביחד עם גרי אלכסנדר ופרד לואיס, שהגיעו גם הם לישראל. דריק היה שומר טוב, בחור שעובד קשה וקלעי מסוכן שהשלים אותי מצוין בזמנו. כבר אז הוא היה בחור כריזמטי מאוד. הוא הוציא מעצמו את המקסימום ועשה קריירה נהדרת בישראל. שמחתי מאוד עבורו כאשר שמעתי על ההישגים שלו. למען האמת, אנחנו מתראים מדי פעם פה בטמפה".

***

למרות שעברו מאז למעלה משני עשורים, ועל אף שבהמשך שיחק שתי קדנציות נוספות בהפועל ת"א ועבר גם בהפועל ירושלים, באמברג ואלבא ברלין, דובראש מעלה זיכרונות מעונת 92/93 כאילו זה הרגע הסתיימה. "מהזכייה בגביע אני זוכר בעיקר את חצי הגמר נגד הפועל ירושלים", הוא משחזר את הניצחון 70:75, "זו הייתה יריבות גדולה אז והייתה להם קבוצה מוכשרת מאוד, אבל מבחינת מצ' אפים הסתדרנו איתם מצוין באותה שנה. הם לא היו יכולים לעצור את 'הגנרל הסרבי', לא משנה מי הם שמו עליי. היה שלב במשחק שהרגשתי שכל הקבוצה שלהם כבר הספיקה לנסות לשמור עליי. אני זוכר שהאווירה ביד אליהו באותו ערב הייתה מטורפת וגם המשחק היה מצוין. גמר הגביע כבר היה טיול בפארק עבורנו. היינו הרבה יותר טובים מגבעתיים והזכייה בגביע הייתה רגע שיא". במאמר מוסגר, יש לציין כי דובראש היה הקלע המוביל של האדומים בכל ששת משחקי הגביע משלב שמינית הגמר ועד לזכייה עם 24.3 נקודות בממוצע, כולל 30 בחצי הגמר ו-29 בגמר.

בפלייאוף נחשבתם לפייבוריטים לזכייה באליפות. מה קרה שם?

"החרטה הכי גדולה שלי מעונת 92/93 היא המשחק הראשון בגמר מול גליל עליון. ביזבזנו את יתרון הביתיות בגלל אווירה רעה בתוך הקבוצה ולא הצלחנו להחזיר אותו בכפר בלום. באותה עונה הדחנו את גליל מהגביע במפגש כפול בשמינית הגמר וניצחנו אותם בחוץ גם בעונה הרגילה. היה לנו מצ' אפ נהדר מולם, אבל לא ידענו לנצל את זה בגמר. לפני כן, אני סבור שהסדרה מול ירושלים בחצי גמר הפלייאוף נחשבת לאחת הגדולות בתולדות הכדורסל הישראלי, עם שתי קבוצות בעלות בסיס אוהדים משוגע. אני זוכר במיוחד את משחק 2 במלחה שהיה יוצא מן הכלל. כמו שאמרתי קודם, פשוט הסתדרנו איתם מצוין באותה עונה, לא משנה מה הם ניסו לעשות".

"הגנרל הסרבי" (צילום: מתוך 'ויקיפועל')

זכית לשחק בעונה הראשונה שלך כמקצוען תחת רלף קליין ז"ל. איזו מין חוויה זו הייתה כזר צעיר לשחק תחת מאמן כל כך מנוסה?

"רלף היה מאמן מצוין עם מוח כדורסל מבריק ויחסי אנוש נהדרים. היינו חברים טובים. מעל הכל, הוא היה בן אדם דגול. הוא היה כמו בן משפחה מבחינתי. כשעבדת איתו, הרגשת שאין שום ענייני אגו. הייתה לו הבנה נהדרת של המשחק וחזון מרשים. כמו כן, הייתה לו תחושה פנטסטית למשחק והוא ידע לעשות שינויים והתאמות בזמן אמת".

בתור אחד ששיחק גם במלחה וגם באוסישקין בשנות ה-90 הלוהטות, על אילו הבדלים אתה יכול להצביע ביניהם?

"שני האולמות היו ביתיים מאוד מבחינתי. באוסישקין נהניתי מהעונה הכי טובה שלי באופן אישי וגם תמיד הייתה הרגשה שהקהל ממש 'יושב עליך'. בעונת 92/93, כל משחק הרגיש כמו גמר הפלייאוף. האמת היא שאפילו כאשר שאול העביר חלק ממשחקי הבית שלנו ליד אליהו, הרגשנו שם כמעט כמו בבית בזכות הקהל הנהדר שלנו".

בשני האולמות האלו כבר לא משחקים: מלחה עוד עומד על תילו, אוסישקין כבר לא קיים מספר שנים.

"אוסישקין היה ה'מכה של הכדורסל' עבורי, מקום עשיר בהיסטוריה. הייתי עצוב מאוד כאשר שמעתי שהוא נהרס. מבחינת הפועל, אני שמח שהיא השתדרגה לאולם טוב יותר כיום, רק חבל שאי אפשר היה לעשות את השדרוג הזה באותו מיקום כדי לשמר את ההיסטוריה הגדולה של אוסישקין. הזיכרון העיקרי שלי מהאולם הוא ים של אדומים 'משוגעים'".

בסוף שנת 2000, אחרי שכבר תלית את הנעליים ועברת ל'קריירה רגילה', חזרת להפועל ת"א בלאומית ב'. מה גרם לך לשוב מפרישה?

"גיא הראל ראה אותי משחק עם חברים במיאמי וסיפר על כך לשאול אייזנברג. הפועל בדיוק החליפה בעלים אז, שאול התקשר אליי והתגעגעתי לכדורסל תחרותי – אז הגעתי".

והיום, אחרי 15 שנה, אתה עדיין עוקב אחרי כדורסל ישראלי?

"אני מדבר עם תומר (שטיינהאור) לעיתים קרובות ושומר על קשר עם דני קליין וגיא הראל. לפחות פעם בשבוע אני בודק מה קורה בכדורסל האירופי והישראלי. לא הייתי בארץ מאז סיום קריירת הכדורסל, אבל זה בהחלט ברשימת הדברים שאני מתכנן לעשות בעתיד הקרוב".