''מי שעובד מספיק קשה ומתמיד, בסוף גם יצליח''

כשדרור חג'ג' עלה לבוגרים של מכבי ראשל"צ בסוף שנות התשעים, ספק אם מישהו האמין שכעבור כמעט שני עשורים לאחר מכן, הוא יסתכל על הקריירה לאחור ויראה כל כך הרבה ציוני דרך, תארים, הישגים ואפילו כמה שיאים שעדיין מחזיקים מעמד. ביום ראשון, לפני המשחק בין הפועל "בנק יהב" ירושלים להפועל "SP מצרפלס" ת"א (21:05, שידור חי בערוץ SPORT5), שתי קבוצות איתן ידע חמש שנים נהדרות, תערוך מנהלת ליגת ווינר סל טקס פרידה לאחד השחקנים עם הלב הכי גדול שראינו במגרשים.

הרכז בן ה-37, שפרש בתום העונה שעברה בגלל פציעה, טיפס את דרכו מלמטה לפסגות הכי גבוהות של הכדורסל הישראלי. הוא גדל בנוער של מכבי ראשל"צ (כולל עונה אחת בקבוצת הנוער מחוזית), השתלב בסגל הבוגרים וקיבל את הצ'אנס הראשון שלו באליצור בת ים מלאומית ב'. את הפריצה המשמעותית עשה במדי גבעת שמואל, איתה עלה לליגה הבכירה והגיע לחצי גמר גביע המדינה.

ההצלחה בגבעה הקפיצה אותו להפועל ת"א, בה חלק את עמדת הרכז עם גיא גודס ואלון שטיין והיה שותף לעליית הקבוצה בחזרה מליגת המשנה לצמרת הענף. תחת ארז אדלשטיין, היה לחג'ג' חלק משמעותי בעונת 03/04 הנפלאה של האדומים, שכללה העפלה לגמר הפלייאוף, מקום שלישי ביורופליג ושני ניצחונות בדרבים אחרי תשע שנים. משחק השיא שלו באירופה היה מול אוראל גרייט, עם 26 נקודות, 8 מהן בהארכה כולל גג גדול על רוסלאן אבלייב שגבוה ממנו בראש. הוא אף נבחר לשחקן השישי של הליגה ולחמישיית העונה על פי בחירת השחקנים.

משם המשיך הרכז לבלגיה ועשה עונה מדהימה בלובן הקטנה והצנועה. הוא הוביל את הליגה באסיסטים, דורג שלישי גם במלך הסלים ונבחר לחמישיית הזרים של העונה בבלגיה. הישג השיא שלו היה זכייה בגביע אחרי ניצחון מדהים על הדאבליסטית שרלרואה, במשחק בו רשם 27 נקודות, 8 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-4 חטיפות.

אחרי העונה הנפלאה וקמפיין מוצלח מאוד בנבחרת ישראל, הצטרף לא.א.ק אתונה היוונית, במדיה הופיע ביורוליג לצד עמית תמיר ומשם עבר להפועל ירושלים. חג'ג' הפך במהרה לשחקן מוביל בקבוצה, זכה איתה פעמיים בגביע המדינה והיה רחוק ריבאונד הגנה אחד של הקבוצה מאליפות היסטורית. על הדרך, קבע שיא יורוקאפ של כל הזמנים עם 11 חטיפות נגד אקדמיק סופיה והוביל את הליגה באחוזים מהקו בעונת 07/08.

בקיץ 2008 חתם במכבי ת"א, איתה זכה באליפות. אחרי עונה אחת בצהוב, עבר למכבי חיפה ומשם לאליצור אשקלון ולמכבי אשדוד, איתה היה שותף לעלייה לגמר הפיינל פור היחיד בתולדותיה. לפני שלוש שנים סגר מעגל כאשר חתם בקבוצה בה גדל, מכבי ראשל"צ, ואת עונתו האחרונה בילה במכבי אשדוד, בה לא הספיק לשחק בגלל פציעה.

ב-14 עונות בליגה הוא קלע 2,139 נקודות שמדרגות אותו במקום ה-147 בכל הזמנים. כמו כן, הוא היה שותף לשני קמפיינים נהדרים של נבחרת ישראל, כאשר עלתה לאליפויות אירופה 2005 ו-2007 דרך טורניר ההזדמנות האחרונה, בו הצטיין עם 17 נקודות נגד הונגריה ו-15 נקודות נגד צ'כיה. ביורובאסקט 2005 הוא דורג שני בטורניר בחטיפות עם 3.0 למשחק ואף קבע שיא כל הזמנים עם 7 חטיפות במחצית אחת נגד סרביה החזקה.

"בסך הכל הייתה לי קריירה יפה מאוד ונהניתי מאוד ברוב הזמן", מספר חג'ג' בראיון לאתר המנהלת, "אני שמח מאוד שהצלחתי לבנות קריירה ארוכה עם הישגים והצלחות שאני לא אשכח. הייתי רוצה להישאר יותר זמן באותה קבוצה ולהפוך לסמל, אבל זה לא קרה כי כל ההתקדמות שלי הייתה איטית יחסית וכל פעם טיפסתי לפסגה חדשה ו'נאלצתי' לעבור, אבל אני כמובן לא מתחרט על כלום. הייתה לי קריירה נהדרת. אבא שלי בכלל רצה שאהיה כדורגלן ושיחקתי עד כיתה ד', אבל ברגע שנתקלתי בכדורסל, זו הייתה האהבה האמיתית".

עזבת בזמנו את הפועל ת"א שהייתה בשיא שלה ללובן, קבוצה קטנה ודי צנועה בבלגיה. ספר לנו קצת על העונה שם.

"הייתה לי חוויה נהדרת שם, נהניתי כמעט מכל רגע. זו עיר קטנה יחסית שרוב האוכלוסיה שלה זה סטודנטים. האולם לא גדול במיוחד, אבל מלא בכל משחק. אחרי ההפסד הראשון, הייתי בדיכאון ומיהרתי ללכת הביתה. היו"ר התקשר ושאל אותי לאן הלכתי ולמה לא נשארתי לשתות עם כל השחקנים. אמרתי לו שאין לי מצב רוח והוא איים לקנוס אותי אם אעשה זאת שוב. היה לנו בר מעל האולם ואחרי כל משחק – ללא קשר לתוצאה – היינו הולכים לשתות. בהתחלה זה היה נראה לי מוזר, אחר כך כבר נהניתי מאוד והייתי שותה 10-15 בירות בכיף אחרי ניצחונות".

באותה עונה זכתה לובן בתואר היחיד שלה, הגביע, אחרי שאירחה את הפיינל פור באולמה הביתי. בדרך, היא נאלצה לעבור כמה משחקים הזויים: "חוקי הגביע שם שונים מאוד מכאן, ואם קבוצה מליגה בכירה משחקת נגד קבוצה מליגה נמוכה, היא מתחילה את המשחק בפיגור של 20:0. היה לנו אפילו משחק נגד קבוצה מליגה שלישית שהתחלנו ב-30:0 לרעתנו! האמת שזה היה מאוד מלחיץ, כי אתה מתארח באולם קטן, הם קולעים שניים-שלושה סלים בהתחלה, הקהל מלהיב אותם, אתה מסתכל על הלוח והתוצאה 36:4 עוד לפני שהתחלת את המשחק, אבל ידענו לעבור את זה".

"אחרי הזכייה בגביע, לקחו אותי לבדיקת סמים. לא יודע מה קרה, אבל לא יצא לי כלום. המשחק נערך בצהריים, אז אמרתי לבודקים: 'חבר'ה, אני עולה שנייה למעלה, שותה כמה בירות וחוזר לתת לכם כמה שתן שתרצו... וכך היה. זו הייתה עונה גדולה, מאוד נהניתי".

איך זה לעבור מלובן, קבוצה צנועה אפילו במושגי הליגה הבלגית, לא.א.ק אתונה ששיחקה אז ביורוליג?

"האמת היא שהייתה שם עונה לא קלה. הבעלים בדיוק עזב עונה קודם לכן, חצי קבוצה התחלפה והקהל כעס מאוד. מבחינה אישית הייתה לי עונה טובה מאוד וגם שם היו לי בעיקר חוויות חיוביות. זה סגנון אחר של כדורסל, כל סל שם זה מלחמה, הליגה הרבה יותר אגרסיבית וקשוחה. היה לי כיף לשחק ביחד עם עמית תמיר באותה קבוצה, אבל מוסר התשלומים היה נמוך. הייתה תקופה שהלך לקבוצה פחות וחלק מהאוהדים התחילו לבוא עם סמלים של פלסטין כהתרסה נגדי ונגד עמית, אבל לא התרגשנו במיוחד".

בין לבין קיבלת גם זימון ראשון לנבחרת בגיל די מאוחר.

"כן, זה בהחלט אחד מהשיאים של הקריירה שלי. הנבחרת הגיעה אחרי שנה לא קלה, באנו עם הרבה התלהבות, עלינו דרך טורניר ההזדמנות האחרונה ועשינו יורובאסקט יפה. היה כיף גדול, זו חוויה שלא אשכח".

זכית עם ירושלים בשני גביעים תוך שנתיים, כולל חזרה מפיגור 22 בגמר של 2008 נגד מכבי ת"א. מה אתה זוכר מהערב הזה?

"זה היה משחק פשוט מדהים. עברנו אז תקופה לא קלה, היינו בסגל חסר וחטפנו תבוסות לא נעימות בקאזאן ובזאדאר. מכבי בדיוק החליפה מאמן ועשתה רצף ניצחונות ארוך עם צביקה שרף. ג'יימי ארנולד לא היה איתנו בתקופה של לפני המשחק, גם חלק מהזרים בדיוק התחלפו, אבל הצלחנו לעבור את הפועל חולון שזכתה באליפות באותה עונה בחצי הגמר והגענו לגמר מול מכבי. לא הפסקנו להאמין ושיחקנו במינוס 22 כאילו המשחק עדיין בשוויון".

במחצית הראשונה ספגת עבירה רביעית טכנית ולא היית רחוק גם מהרחקה.

"זה גם היה יכול להסתיים בהרחקה בדיעבד, כן, אבל אני לא חושב שהגיע לי. הכל קרה בלהט המשחק ואני לא חושב שהגזמתי. היום כשאני מסתכל על זה אני לא מאמין איך מחקנו כזה פיגור בכל כך מעט זמן. אני וטימי באוארס לחצנו אותם בשליש המגרש שלהם ובמשך כמה דקות הם בקושי עברו את החצי. זו הייתה זכייה מדהימה, עברנו את בני השרון בסדרת בית וחוץ הכי טעונה שהייתי בה אי פעם, אחר כך ניצחנו את חולון ומכבי שהיו בגמר באותה שנה".

ולהבדיל, איך לקחת את ההפסד בגמר הפיינל פור של 2007?

"זה ההפסד הכי קשה וכואב שהיה לי בקריירה. שבוע לא יצאתי מהבית, לא רציתי לראות את המשחק. משחק מתסכל מאוד, גם בגלל המשמעות שלו – היינו רחוקים שתי שניות מדאבל. יש הפסדים שלומדים מהם, זה לא אחד מהם. באופן אישי לא הייתי דומיננטי, מאיר טפירו נתן הצגה גדולה וממש שלט במשחק עד שיצא בחמש עבירות. באופן אישי אני זוכר טעות אחת של איבוד כדור בדקות האחרונות, לא הרבה מעבר לזה, לא רציתי להיזכר במשחק הזה אחר כך. היה קשה מאוד להתרומם מההפסד הזה".

מי המאמן שהכי התחברת אליו?

"עברתי אצל כל המאמנים הגדולים בארץ אולי חוץ מדייויד בלאט ומכולם למדתי המון. זיו ארז, שאימן אותי במחלקת הנוער של מכבי ראשל"צ, האמין בי ועזר לי מאוד, גם בהמשך כאשר כבר הייתי בקבוצות אחרות. הוא גידל עשרות שחקנים והוא מאמן ובן אדם מיוחד מאוד. כמאמן בוגרים החיבור הכי טוב שהיה לי היה עם דן שמיר. הוא רחוק מאוד מהסטיגמה שדבקה בו, נהניתי מאוד לשחק אצלנו, הייתה לנו תקופה יפה מאוד במיוחד".

לסיכום, איזה מסר יש לך להעביר לשחקנים הצעירים, כאחד שעשה דרך מדהימה מקבוצת נוער מחוזית לחמישייה של נבחרת ישראל?

"הדבר היחיד שאני יכול להמליץ זה לא לוותר לעצמך ועל הדרך שלך. חשוב כל הזמן לשאוף להשתפר וללמוד מהוותיקים והמנוסים ממך. זה יישמע קלישאה, אבל מי שעובד מספיק קשה, מתמיד ולא מוכן לוותר בשום שלב, בסוף יצליח אם יש לו מספיק כישרון. אני אף פעם לא ויתרתי, טיפסתי בצורה איטית אבל בטוחה וכל פעם כבשתי עוד פסגה ועוד פסגה".