נגד כל הסיכויים

מכבי "אלקרטה" תל-אביב (1) - מ.כ הבקעה (8)

מה היה: אם כמה שלשות של דמונד מאלט במשחק מספר 4 נגד פנאתינייקוס היו הולכות פנימה, יתכן מאוד שמכבי תל אביב הייתה עסוקה בימים אלה בהכנות לקראת פיינל פור היורוליג, שיערך בסוף השבוע הבא באיסטנבול. במקום זה היא נאלצה להסתפק השבוע בזכייה בליגה האדריאטית, תואר שני מתוך שלושה שבקבוצה מקווים לקחת העונה.

למרות אי העפלה לפיינל פור של המפעל האירופאי הבכיר, דייויד בלאט יכול להיות מרוצה מהצורה בה הצליח להתמודד עם עונה לא פשוטה שכללה התמודדות בשלוש מסגרות ואת הצורך לשנות את הסגל תוך כדי תנועה, לאחר עזיבתו של ג'ורדן פארמר. מבחינת האינטרסים של הכדורסל הישראלי, העונה האחרונה של הצהובים תיזכר בעיקר בשל ההתקדמות המדהימה שביצע יוגב אוחיון, שרק מעטים האמינו כי יצליח לקבל מספר דקות משמעותי.

גם ריצ'ארד הנרקיס ביצע קפיצה גדולה והפך לאחד משחקני הפנים היותר מבוקשים ביבשת. בליגה המקומית המשיכה הקבוצה את הדומיננטיות ההיסטורית, כאשר הבטיחה את המקום הראשון זמן רב לפני תום העונה הסדירה, עם מאזן מרשים של 2:23.

עונה עמוסה. בלאט

אחרי שישה מחזורים, מ.כ הבקעה הייתה מועמדת חזקה לתואר הפתעת העונה. העולה החדשה פתחה את הליגה עם מאזן 2:4 ועם הגנת ברזל שאמללה קבוצות. משהו באנרגיות של הקבוצה כבו לקראת סוף הסיבוב הראשון, ומשם היא לא באמת הצליחה להתרומם חזרה. גם משחקי הבית התחתון נפתחו בצורה לא טובה אבל בסופו של דבר, סיום דרמטי במשחק המכריע בנתניה העניק לה את הכרטיס האחרון לפלייאוף.

מה גרם לתפנית החדה במהלך העונה? יש שישימו את האצבע על ההחלטה, הערכית והראויה לכשעצמה, לשחרר את דנילו פינוק במחזור השישי לאחר שהשתמש בסמים. כך או כך, לקבוצה של אבי אשכנזי היה מספיק זמן להתאושש והיא לא הצליחה לעשות זאת. במשך כל העונה היא חיה ומתה על ההגנה שלה, וכשזו לא הצליחה לשחזר את התצוגות מהמשחקים הראשונים, הבקעה נכנסה למומנטום שלילי ולא התאוששה. גם הפציעה של ראשון פרימן לקראת סוף הסיבוב השני לא תרמה לכך. ואם זה לא מספיק, הגיעה הפציעה של פול דלייני ערב הסדרה מול מכבי, והשאירה את הבקעה עם שלושה זרים בלבד.

נקודת האור בעונה הזו של הקבוצה היא יחזקאל סקוור, שפרץ והראה לא מעט דקות יפות. הצד השני של המשוואה הזאת היה שמוליק בנר, שלאחר עונה טובה מאוד בנתניה, ראה העונה בעיקר ספסל וקיבל רק 14 דקות למשחק.

התחיל טוב, נמשך פחות. דלייני והבקעה

מאץ' אפ: גם עם פול דלייני בריא, הבקעה נופלת ממכבי תל אביב בכל פרמטר ופרמטר. המפתח לסנסציה עובר ביכולת שלה לגרום לשחקנים כמו יוגב אוחיון וקית' לנגפורד לקבל החלטות רעות. עם כל הכבוד לסקוור ופרנק רובינסון, לא נראה שבבקעה יש מישהו שמסוגל.

גם בקו הקדמי, היתרון האיכותי הברור הוא של הצהובים. מאז שצורף, טרוי גילנווטר אמנם סיפק כמה רגעים יפים בהתקפה, אבל מול ריצ'ארד הנריקס ושחורציאניטיס/שון ג'יימס, זה כבר יהיה סיפור אחר לגמרי.

שתי הקבוצות שניצחו העונה את מכבי בליגה – הפועל ירושלים ומכבי אשדוד – עשו זאת קודם כל בהגנה. שתיהן סיימו את המשחק עם 78 נקודות, אבל השאירו את הצהובים על מספרים נמוכים מאוד מהממוצע שלה (64 ו-73). לבקעה אמנם יש את היכולת לתפוס יום גדול בהגנה, אבל ההתקפה שלה היא החלשה בליגה, עם ממוצע של רק 77 נקודות למשחק.

ההתקדמות של השנה. אוחיון

פגישה כפולה: 0:2 חלק למכבי ת''א, אבל זה לא הלך כל כך פשוט, כמו שאפשר לדמיין. במחזור העשירי, הקבוצה של דייויד בלאט ניצחה 79:89, אחרי שהבקעה הייתה צומדה אליה במשך שלושה רבעים. גם במחזור ה-21, הבקעה הציגה דקות יפות לפני שנכנעה בביתה 76:88.

מה המספרים אומרים: בעיקר, שבשני המשחקים שהיא שיחקה מול הבקעה, מכבי לא עמדה מול איום אמיתי, גם כאשר היא לא זכתה להתעלות מיוחדת של אף אחד משחקניה. הבקעה דווקא הצליחה לשמור על הכדור מול הצהובים (13 איבודים מול 14.5 של מכבי) אבל זה לא עזר לה במיוחד. לנשק המרכזי שלה בצמד המשחקים הזה קראו פול דלייני, שסיים אותם עם ממוצע של 23.5 נקודות, אבל הוא, כאמור, יעדר מהסדרה.