- מאת: דביר וינוגרד -

קשה שלא לאהוב סינדרלות. גם אם אנחנו לא מחובבי האגדה עצמה, כשזה מגיע לספורט, אצל כולנו כמעט , תיווצר הזיקה דווקא אל האנדרדוג, זה שהגיע משום מקום. כמובן, גם שחקנים שהיו תחת אור הזרקורים מגיל צעיר ובכל זאת הצליחו לעמוד בלחץ הגדול, מעוררים השתאות, אך משהו בהפתעה הגדולה ובהגעה להישגים כנגד כל הסיכויים - יוצר אצלנו אדרנלין וקתרזיס שהולכים יד ביד עם התשוקה לספורט ככלל ולכדורסל בפרט. רון ציפר (20, 1.92) ונבחרת העתודה בה הוא כיכב הקיץ, הן סיפורי סינדרלה. כאלו שמוכיחים כי עבודה קשה, נחישות והתמדה, באמת יכולים להביא אותך הכי גבוה שאפשר. אז איך הכל התחיל? ציפר, שחקנה של הפועל "אלטשולר שחם" ב"ש/דימונה, משתף:

"התחלתי לשחק בחוף אשקלון במועצה האזורית שאני גר בה. בכיתה ז' עברתי ללמוד בבאר טוביה, ובכיתה ט', המאמן שלי באותו הזמן, גל וקנין, העביר אותי לקבוצה שם. אחרי שנה עברתי לבית הספר מקיף א' באשקלון וזאת למעשה הייתה הכניסה שלי לליגת התיכונים. לא הייתי השחקן הכי בולט בכיתות ט' וי', אבל כן הייתי עובד קשה מאוד. גם לא הייתי כל כך גבוה, כי את הקפיצה שלי נתתי רק בכיתה יא'. באותו הזמן, נסעתי למחנות בסרביה במשך כמה קיצים וזה מאוד תרם לי גם לקליעה וגם לסגנון המשחק. בתחילת כיתה יא', דברים התחילו להסתבך כי נסעתי לחופשת סנובורד ושברתי את יד שמאל" (היד החזקה של הגארד).
 
אם כל זה לא מספיק, כמעט במקביל לכך התחילה הקורונה, שאין צורך להרחיב כמה בלבול וחשש היא יצרה: "למרות שהתחילה הקורונה, החלטתי שאם אני רוצה לקחת את עצמי בידיים, אני צריך לעשות את הקפיצה ביכולת דווקא עכשיו. לא שיחקתי תקופה בגלל השבר, אבל מיד כשהחלמתי, התעורר בי הדרייב. ידעתי שכולם בבתים מפוחדים והחלטתי שאני לא נותן לזה להשפיע עליי אלא בדיוק ההפך - שאני רוצה לחזור כשאני צעד אחד לפני כולם. התחלתי לעבוד קשה, רצתי ועבדתי על המשחק שלי כמו חמור, בלי הפסקה וזה השתלם די מהר. בכיתה יב', התפוצצתי גם בנוער לאומית וגם בבוגרים בליגה הארצית בא.ס אשקלון", מספר ציפר.

ומה קרה אחר כך? "בסוף העונה קיבלתי את התואר השחקן הצעיר של העונה בליגה הארצית ובמקביל, בנוער לאומית לא עלינו ליגה, אבל עשיתי עונה אישית מאוד טובה. בגלל המשחקים בליגה הארצית התחילו טיפה להכיר אותי ואז עידן דניאל (מאמנו של ציפר דאז) דיבר עם אורן אהרוני וכך העניינים התחילו להתגלגל". גם זה לא הלך חלק לגמרי למקרה שתהיתם: "בהתחלה לא רצו לזמן אותי, כי זה היה קצת אחרי שכולם התחילו להתאמן ובגלל הקורונה פחדו מעניין הבידודים. אבל איכשהו בסוף, גם בעזרת דוד שלי אמיר כץ (כדורסלן העבר), הגעתי לאימון בהדר יוסף, הרשמתי ומאותו הרגע התחילה העלייה שהגיעה לשיאה בצ'לנג'ר, שם התפוצצתי".
 
סטף קרי הישראלי
כשהגארד הצעיר אומר שהוא 'התפוצץ', צריך להתייחס לזה כאנדרסטייטמנט. ציפר להט במהלך טורניר הצ'לנג'ר לנוער באוגוסט 2021 עם 25.2 נקודות ב-51% ל-3 (27 מ-53!) כשהוא מוביל את הנבחרת לזכייה בטורניר וקוטף על הדרך את תואר ה-MVP ומלך הסלים של הטורניר. כשבמקביל, כתבים ברחבי העולם הדביקו לו את הכינוי 'סטף קרי הישראלי'. כשנשאל ציפר האם הוא ציפה להראות יכולת שכזאת הוא השיב: "אז ככה, הייתי מאוד טוב בהכנה, בלטתי ואפילו המאמנים דיברו על זה שאני הולך להיות התגלית של הטורניר. אבל גם אני לא חשבתי שזה יהיה ברמה הזאת. פשוט הכל התחבר לי כבר במשחק הראשון, הביטחון שלי היה בשמיים ופתאום כל כדור כמעט נכנס. זה היה קצת כמו המשחקים שהיו לי באותה עונה בליגה הארצית. אבל לא ציפיתי להתפוצץ ככה, מצד שני, כן האמנתי שאני אהיה התגלית של הטורניר הזה".

האמון של ציפר בעצמו, מעורר השראה. בתור שחקן שגדל במועדונים שנמצאים הרחק מתחת לרדאר, דרוש בטחון עצמי רב והתמדה כדי להאמין שיום אחד יהיה ניתן להגיע רחוק: "עד כיתה יב', לא ידעתי מה זה נבחרות ואיך בכלל אני אהיה שחקן מקצוען ופתאום הכל הגיע בבת אחת. כן האמנתי שאני בסוף אגיע לזה, אבל לא באמת ידעתי איך ואם ישימו עליי עין או לא, פשוט נתתי את הכי טוב שלי והאמנתי שזה בסוף מה שיוביל אותי למקום שבו אני רוצה להיות".
 
אחרי אותו טורניר נהדר, קבוצות רבות לטשו עיניים לכיוונו של ציפר, שבחר לבסוף להצטרף לבירת הנגב. הגארד נשמע מרוצה מאוד מהבחירה: "בעונה הראשונה שיחקתי ב'כרטיס כפול' (אופציה שמאפשרת לשחקן להשתייך גם לקבוצה מליגת העל וגם לקבוצה נוספת בליגה נמוכה יותר) עם א.ס אשקלון. זאת הייתה שנת הכנה טובה, כי קיבלתי את הדקות שלי בא.ס והתאמנתי עם ב"ש. זה היה קצת קשה לנתב בין שני הדברים, אבל למדתי מזה הרבה. בעונה האחרונה, התחלתי טוב את ההכנה וקיבלתי דקות בגביע ווינר, אבל כשהתחילה הליגה, הדקות התמעטו. בכל מקרה, אני לגמרי לא מתחרט על זה. זאת הייתה עונה שבאמת יצאתי ממנה שחקן אחר לגמרי. קיבלתי את הדקות בליגה הבלקנית, התאמנתי עם שחקנים ברמה גבוהה ולמדתי להעריך יותר את דקות המשחק. היו לי עוד התמודדויות, אבל העונה התחלתי לגוון את המשחק שלי, עבדתי על דברים נוספים, שהם לא רק קליעה ולדעתי ראו את זה בנבחרת העתודה, ככה שאני מאוד מרוצה מהדרך שלי".

חשוב להזכיר כי ב"ש חגגה העונה זכייה בתואר ראשון אי פעם, כאשר החבורה של ליאור ליובין זכתה באפריל האחרון באליפות הליגה הבלקנית. במסגרת זו כאמור, ציפר קיבל אשראי רחב יותר ממאמנו ואיך לא, ידע לנצל זאת היטב עם 11.6 נקודות בממוצע ב-16.3 דקות בלבד כשהוא מדייק 3 פעמים בממוצע למשחק מחוץ לקשת ב-44.7% (כולל 7-13 ל-3 בחצי הגמר). נתונים מרשימים במיוחד. ציפר סיכם את החוויה האירופית באופן חיובי: "הבלקנית הייתה חוויה. אני לא אשקר ואגיד שהרמה הייתה מאוד גבוהה, היו שתיים-שלוש קבוצות ברמה וכל השאר קצת פחות. אבל לדעתי זה מאוד גיבש את הקבוצה, כי מסגרת אירופאית זה דבר שתמיד תורם למועדון. בעונה הקרובה נשחק בליגה הצפון אירופית, שהיא ברמה יותר גבוהה ואני כבר מחכה לזה. באופן כללי, אני לגמרי חושב שהשנה אני מגיע כשחקן מוכן יותר, מאמין שראו את זה בקיץ ואני בהחלט מצפה לעשות את קפיצת המדרגה גם בליגה, מאמין שזה יקרה".
 
אני יודע מה עשית בקיץ האחרון
אי אפשר לדבר על ציפר מבלי להזכיר כמובן את הסינדרלה השנייה שלנו. נבחרת העתודה הנהדרת, שהציגה טורניר קסום וכנגד כל התחזיות, הייתה רחוקה קליעת עונשין אחת מהתואר 'אלופת אירופה'. כמובן שהחטאה אכזרית זו של דני וולף הנפלא, לא מורידה ולו במאום מההישג האדיר של החבורה בכחול לבן, שהעניקה גאווה רבה למדינה כולה: "זה נכון שהפתענו, אבל היה לנו טורניר הכנה מאוד אינטנסיבי. שיחקנו בהכנה בספרד נגד הנבחרות הכי טובות באליפות- צרפת, ליטא וספרד וכבר אז הרגשנו שאנחנו ברמה. באותו טורניר נגד צרפת, גם הובלנו שתי דקות לסוף בחמש הפרש וזה נתן לנו להרגיש שאנחנו יכולים לנצח כל קבוצה בטורניר. כשהתחילה האליפות, האמנתי לגמרי, למרות שהיה לנו את המשבר של שני ההפסדים. מיד אחר כך, קיבלנו את האלופה הקודמת - ספרד, שזאת משוכה קשה מאוד, אבל הצלחנו להרים את עצמנו וזאת באמת הייתה הפתעה עצומה".

ציפר הסביר, מה לדעתו התחבר כל כך טוב עבור החבורה הצעירה: "פתחנו את הטורניר ב'פול פאוור', באנו עם אנרגיה מחדר ההלבשה ועלינו בטירוף. ראו את זה על המגרש, באמת היינו מחוברים לאורך כל הדרך. במשחק נגד ספרד, שהיווה את התפנית, באנו להרביץ, הגענו אגרסיביים והם לעומת זאת קצת זלזלו בנו, בחימום הם הקפיצו שם את הכדור כאילו זה כדורגל 15 דקות לפני המשחק. זה ממש עיצבן אותנו והגבנו בהתאם. מאותו רגע, פשוט ידענו שזה שלנו. חוץ מהגמר, שהתפספס בסנטימטר, האמנו בעצמנו וידענו שאנחנו יכולים לנצח כל קבוצה. היינו שם לגמרי, עד הרגע האחרון". בנוסף, מספר ציפר, כי בנבחרת שררה אווירה מיוחדת, כשהוא גם לא שוכח לפרגן לחבריו: "צריך לתת קרדיט גם לשחקנים שקיבלו פחות דקות, הם יכלו לקחת את זה להרבה כיוונים אבל החבר'ה שלא שיחקו, באמת רק עודדו, הרימו ותמכו וזאת הייתה העוצמה של הנבחרת הזאת. היינו מאוד מאוחדים".
 
כידוע, מלבד ציפר, בלטו בטורניר גם נועם יעקב שסיפק טורניר פשוט פנומנלי ובעונה הקרובה ישחק בקבוצת היורוליג וילרבאן הצרפתית, וכמובן דני וולף, שמשחק באוניברסיטת ייל היוקרתית, שהגיע משום מקום והציג יכולת מדהימה לאורך הטורניר. מסתבר לפי ציפר, כי וולף גם זכה לכינוי מיוחד שקשור דווקא לתאבון הבריא שלו מחוץ למגרש: "הוא כל הזמן היה מזמין וולטים", שיתף ציפר בחיוך, "היו רצים לנו כל הזמן שליחים במלונות, ממש כל ארוחה הבן אדם הזמין וולט. אז מנהל הקבוצה המציא לו את השם 'דני וולט' וזה תפס חזק מאוד. הוא בן אדם מצחיק הדני הזה וגם שחקן מעולה. אני מודה שבהתחלה לא הבנתי מי זה השחקן הזה כשהוא הגיע. הוא לא הבין את המשחק האירופאי, לא היה לו מושג. אבל לאט לאט זה התחבר לו וגם בהכנה ראינו שהוא שחקן מאוד דומיננטי. האמת, ששם כבר ידעתי שהוא הולך להתפוצץ, ראיתי את זה בא. יש לו נתונים מטורפים והוא משחק כמו גארד, זה היה כיף גדול לשחק איתו", סיכם הגארד.

אם כן, בגיל 20, ציפר, שעד לפני שנתיים, כף רגלו לא דרכה בנבחרות הצעירות ומעטים שמעו עליו, הספיק כבר להוביל את נבחרת הנוער לזכייה באליפות הצ'אלנג'ר ואת העתודה לסגנות אליפות אירופה ובנוסף, לחגוג עם ב"ש תואר היסטורי, הספק לא רע בכלל. הגארד הצעיר הוכיח לנו פעם אחרי פעם שעם התמדה ועבודה קשה ניתן להגשים את החלומות, ללא תלות במקום בו גדלת. ומה החלום הבא של ציפר? "האמת, החלום שלי זה לשחק ביורוליג. אני מאוד אוהב את הליגה הזאת ואני מאמין שאני יכול להגיע לשם". כשמסתכלים על רצף התקרות שהגארד ניפץ עד כה, יש למישהו ספק שזה יקרה? בינתיים, נחכה שהפרק הבא בסיפור יכתוב את עצמו.