כשרלף קליין "עצר" את מייקל ג'ורדן

טורניר הכדורסל האולימפי במשחקי טוקיו יצא לדרך ביום ראשון לפנות בוקר, במשחק בין צ'כיה של המאמן ננו גינזבורג לבין איראן. גינזבורג הוא המאמן הישראלי השלישי אי פעם במעמד, אחרי רלף קליין ז"ל שעשה את זה עם מערב גרמניה ב-1984 ודייויד בלאט יבדל"א, שהוביל את נבחרת רוסיה למדליית ארד מדהימה במשחקים בלונדון לפני תשע שנים. רגע לפני שגינזבורג והצ'כים פוגשים את ארה"ב (שבת, 15:00) במשחק קריטי על הכרטיס למשחקי הנוקאאוט, הלכנו להיזכר בחוויה הבלתי נתפשת מכל הבחינות של קליין ז"ל לפני כמעט ארבעה עשורים.

אמצע הרחוב. תערוכה על ספורטאים יהודים.במרכז רלף קליין ז"ל הגדול pic.twitter.com/iTTTnaZRX6

— Jova Ofer Gross (@JovaOferGross) July 1, 2017

"בישראל קראו לי בוגד"

סיפור הגעתו של קליין, ניצול שואה יליד ברלין, לאמן את נבחרת מערב גרמניה בשנות השמונים, הוא מהסוג שעושים עליהם סרטים. במקרה הזה, זו לא קלישאה: הסרט "פלייאוף" של ערן ריקליס. כיום אפשר להיזכר רק בסגירת המעגל ובהישגים הספורטיביים היפים, אבל באותם ימים המקרה הסעיר את המדינה, לא פחות. הדיון הציבורי תפס לא מעט מקום בעיתונות - כולל מאמרי ביקורת נוקבים וקשים של קולגות - ובשיאו הגיע עד לכנסת.

אפילו מר כדורסל, יהושע רוזין, יצא נגדו וסיפר שבעצמו דחה הצעה לאמן את הגרמנים בעבר. המאמן והפרשן שמואל יעקבסון כתב טור מיוחד בעיתון "חדשות" והאשים גם את כלי התקשורת ואיגוד הכדורסל: "רלף שעבר את השואה הוא יליד גרמניה ויודע את רגישות הציבור בישראל לנושא... לא תוכל להתעלם ממה שהיית אומר לכדורסלנים שלנו בחדר ההלבשה לפני המשחק עם גרמניה אילו היית מאמן את נבחרת ישראל: 'אל תשכחו את השואה, אל תשכחו את מה שעשו לנו הגרמנים'".

ואם הרגישות הפוליטית לא הספיקה, צרפו לסיפור גם את העובדה שאחת מיריבותיה של מערב גרמניה בטורניר הקדם-אולימפי 1984 הייתה ישראל, בהדרכת חניכיו של קליין לשעבר, אריה מליניאק ופיני גרשון. קליין עצמו אמר ש"ירגיש לא בנוח לאמן נגד ישראל" ולמזלו, המשחק הטעון שנערך במחזור האחרון כבר לא קבע דבר והוא נתן לעוזרו לנהל אותו במקומו.

"בישראל קראו לי בוגד", אמר בראיון רחב היקף לעיתונאי היהודי אלן גרינברג מהלוס אנג'לס טיימס במהלך המשחקים, "ידידיי הם בישראל וכאשר יש זמנים קשים, אדם זקוק לחברים. אבל אם חבריי אלה אינם עוד ידידיי בגלל מה שקרה, ייתכן שמוטב לי בלעדיהם". את הבחירה בו לתפקיד הסביר לימים: "הם התלבטו ביני לבין מספר מאמנים נוספים, אבל היה להם קל יותר לבחור בי כי כבר אימנתי את סאטורן קלן והכרתי את השפה והמנטליות".

תודה למלחמה הקרה

החל משנות ה-90, וכמובן בתקופת דירק נוביצקי, גרמניה הייתה מאריות היבשת, אבל לפני כן, היא מעולם לא נחשבה למעצמת כדורסל. עד 1984, שתי הופעותיה בטורניר הכדורסל האולימפי היו מתוקף היותה כמארחת – במשחקים השערורייתיים בברלין 1936 ובמינכן 1972 – ובאליפויות אירופה היא בדרך כלל סיימה בין האחרונות, הרחק ממשחקי ההכרעה.

המשימה המוצהרת של קליין הייתה להביא את הגרמנים למשחקים בלוס אנג'לס. אלא שעלייה מהטורניר הקדם-אולימפי בברסי נחשבה קשה במיוחד והפסדים לצרפת, ברית המועצות וספרד דחקו את מערב גרמניה למקום הרביעי, בעוד רק שלוש הראשונות עלו. כאן התערבה אלילת המזל, או יותר נכון הפוליטיקה והמלחמה הקרה, כאשר הסובייטים גמלו למערב על החרמת משחקי מוסקבה 1980 ולא שלחו משלחת לאולימפיאדה בארה"ב. מקום אחד התפנה – ובזכות הניצחון הגדול על יוון של גאליס וינאקיס – קליין והגרמנים עשו היסטוריה וקיבלו את הכרטיס האחרון ל-LA.

לרשות קליין עמד סגל מבטיח ומרובה גבוהים בראשות דטלף שרמפף הנפלא, אז עדיין באוניברסיטת וושינגטון, אבל היריבות היו חזקות, חזקות מאוד. במשחק הפתיחה שלהם באולם "הפורום" הם נכנעו ליוגוסלביה הגדולה של דליפאגיץ' והאחים פטרוביץ', בשני לאיטליה העמוקה ובשלישי על חודה של נקודה לאוסטרליה, למרות אפס נקודות של אנדרו גייז, לימים סגן מלך הסלים בתולדות הטורניר האולימפי, אבל אז ילדון בן 19 ועדיין בגדר "הבן של" המאמן לינדזי.

שני מחזורים לסיום שלב הבתים, מערב גרמניה הייתה חייבת צמד ניצחונות כדי לעלות לרבע הגמר. את הראשון היא השיגה בקלות בשעת בוקר מוקדמת מול מצרים, 58:85. ביום האחרון כבר חיכתה לה משוכה גבוהה בהרבה, ברזיל של אוסקר שמידט, השחקן היחיד בהיסטוריה עם 1,000 נקודות באולימפיאדות, שבדיוק התחיל לקרוע רשתות בליגה האיטלקית במדי קאזרטה עם ממוצעים צנועים שסבבו סביב 30 נקודות לערב.

אלא שבאותו משחק מכריע, שרמפף התעלה עם 36 נקודות, אוסקר נעצר על 17 בלבד – ומערב גרמניה עשתה עוד היסטוריה ועלתה שלב עם ניצחון 75:78. רק כדי לסבר את האוזן, 17 נקודות נחשבו "חצי מנה" עבור שמידט האגדי, שבאולימפיאדה הבאה בסיאול צלף 42.3 נקודות בממוצע ב-57% מהשדה ו-92% מהקו.

הטקטיקה שעצרה את ג'ורדן ויואינג

הפרס על עליית השלב: מפגש נוקאאוט עם הנבחרת המארחת והפייבוריטית לזהב, ארה"ב. רגע לפני הכישלון ב-1988 שהביא בין היתר להולדת "נבחרת החלומות", שלחו האמריקאים את אחת הנבחרות הכי מפוארות שלהם בעידן שחקני הקולג', בתחרות אולי רק עם זו של 1960: מייקל ג'ורדן ריחף, פטריק יואינג שלט בצבע ולצידם הפגיזו בין היתר כריס מאלין, סם פרקינס ולא מעט כוכבי מכללות. על הקווים עמד "הגנרל" המאיים, בובי נייט, שהיה אטרקציה לא פחות משחקניו, בעיקר במסיבות העיתונאים בהן כרגיל אמר את שעל ליבו בלי יותר מדי מעצורים וכמובן בלי להתעכב על הצורך בלהיות פוליטיקלי קורקט.

האמריקאים היו אחת האטרקציות של המשחקים גם בלי שחקני NBA – שלא הורשו אז עדיין לקחת חלק בטורניר מכיוון שנחשבו "מקצוענים" – ואת חמש היריבות בבית המוקדם מעכו בהפרש מצטבר של 196 נקודות לעיני הקהל הביתי בקליפורניה. ניצחון לא היה בגדר אפשרות ריאלית, אבל קליין החכם והערמומי הגיע במטרה להוציא את המארחים משלוותם ולכפות משחק צמוד ככל הניתן.

"בכל פעם שמייקל ג'ורדן קיבל כדור, חסמנו אותו בדאבל אפ מהאזורית (1-2-2)", הסביר קליין לימים בביוגרפיה שלו "המאמן" מאת מישל טיר, "פאט יואינג כמעט לא הורגש והטבענו את הכדור יותר מהאמריקאים".

זה נגמר בהפסד 78:67 בלבד, ההפרש הנמוך ביותר שהשיגו האמריקאים בטורניר, בטרם טיילו לזהב נגד קנדה וספרד. ג'ורדן הוגבל ל-14 נקודות עם יותר איבודי כדור (6) מסלי שדה (4) ויואינג הוסיף 7 בלבד. הגרמנים הודחו אמנם, כצפוי, וגם לא הוסיפו לנצח במשחקי הדירוג, אבל חזרו הביתה בתחושת גאווה גדולה.

"עבורי זה כמו ניצחון", סיכם שרמפף שהמשיך לקריירה ארוכה ומרשימה ב-NBA, "לפני המשחק, אף אחד לא נתן לנו סיכוי ממילא. פשוט לא רצינו להפסיד בהפרש של 50 או 60 נקודות". אפילו בעיתונות בארץ הקודש שפעו מחמאות: "בראוו, רלף", כתב אלכס דורון, שליח "מעריב" למשחקים, "אין ספק כי נבחרת גרמניה רשמה כאן הישג מרשים – הלוואי עלינו".

מצד שני, גם ביקורות היו, בעיקר על סגנון המשחק האיטי שכפתה מערב גרמניה במטרה למנוע מהמעופפים של קואץ' נייט לטוס במשחק המעבר. תחת הכותרת "למה שונאים את רלף קליין בארה"ב?", הסביר כתב "חדשות" בארה"ב, מנחם לס, כי "רלף הצליח במשימה שהציב לעצמו לא להפסיד ביותר מ-20 נקודות, אך תוך כדי המשחק הוא הצליח להרדים ולהרגיז 80 מיליון צופים... בכף הוסיף קליין עוד כמה עשרות מיליוני שונאים בארה"ב לכמה משונאיו בארץ".

גם לנייט הייתה ביקורת רבה: "אותי לימדו שמטרת הכדורסל היא לנצח ולא לשמור על הפרש קטן". קליין לא הכחיש וגם לא התבייש בטקטיקה ואת מערכת היחסים עם נייט תיאר אחרת לגמרי בביוגרפיה: "אחרי המשחק התאושש נייט, ניגש אליי בחמימות, אמר 'you did a great job with this team' והזמין אותי לשבוע השתלמות אצלו אחרי האולימפיאדה".

הבא בתור

בדיוק כמו גיזבורג בצ'כיה וכמובן בלאט ברוסיה, הקדנציה של קליין כמאמן מערב גרמניה נחשבה להצלחה גדולה. הוא הוביל אותה בהמשך למקום החמישי ביורובאסקט 1985, להופעה היסטורית במונדובאסקט 1986 ולמקום השישי ביורובאסקט 1987 – הישגים שנחשבו כמעט דמיוניים עד אז. כעבור מספר שנים, הגיעו סביטסלאב פשיץ', דירק באוארמן והנריק דטמן שרשמו הצלחות משלהם, אבל לקליין נותר מקום של כבוד בהיסטוריה של הנבחרת. גינזבורג לא חולם על שחזור הפודיום של בלאט, אבל עלייה לשלב הבא – כפי שעשה קליין – תיחשב הצלחה יפה מאוד. שיהיה בהצלחה מול דוראנט, לילארד וחבריהם.

רלף קליין ז"ל בערב גאלה של המנהלת ב-2008 (צילום: חיים צח)