"אני לא קרוב לרמת השיגעון של אבי"

עונת 2020-2021 עדיין בחיתוליה וליגת ווינר סל עוד לא יצאה אפילו לדרך, אבל בן קרטר כבר רשם בה מספר ציוני דרך משמעותיים. הפורוורד, הבן של מייק שכיכב בארץ בשנות השמונים והתשעים וזכה לכינוי "המשוגע", תפס מקום של קבע בהפועל "יוסי אברהמי" אילת והשבוע הוביל אותה לניצחון בית דרמטי בליגה הבלקנית Delasport עם שיאי קריירה של 24 נקודות וחמש שלשות, לצד 12 ריבאונדים. אמש, כ-24 שעות לפני שיפגוש את הפועל חולון שמזוהה עם אביו, הוא זומן לראשונה לנבחרת ישראל.

"הביקור הראשון שלי באילת היה כשהגעתי לשחק כאן ולא ממש ידעתי למה לצפות, על אף ששמעתי המון דברים טובים עליה", מספר קרטר בראיון לאתר המנהלת, "התקופה היחידה שממש הרגשתי כמה היא תיירותית ומהנה הייתה בחודשי הקיץ, כשאי אפשר היה לצאת לחו"ל וכל הישראלים הגיעו לעיר לחופשה. בתקופת הסגר העיר מרגישה ריקה, אבל לא רק אילת שונה עכשיו, אלא העולם כולו, פה זה פשוט מאוד מורגש כי היא לא דומה לתקופת השגרה. בזמן ליגת הקורונה, היינו תחת בידוד חלקי ולא היינו יכולים לעשות כלום חוץ מלצאת למשחקים ואימונים, ככה שלא ממש הייתה לי את האפשרות לחוות את העיר. אני מקווה שזה ישתפר בקרוב ואני אוכל לראות איזו עיר יפה זו כמו שכולם מספרים".

כמה קשה הייתה תקופת הבידוד בזמנו?
"קשה מאוד, זו הייתה תקופה מפחידה מאוד לעולם כולו, עם המון דאגות, ספקולציות וחוסר ודאות. כשחקן זה היה מאתגר, אבל עשינו הכל כדי להישאר מרוכזים בעבודה שלנו והיינו אסירי תודה שלפחות יש לנו את הכדורסל כדי להסיח את דעתנו מכל מה שקורה. מחוץ למגרש היה קשה לא לחשוב על המגיפה וההשלכות שלה, אבל ברגע שהתחלנו להתאמן או לשחק, היינו מרוכזים בזה לחלוטין. מצד אחד, ישבתי המון זמן לבד בדירה ולא הייתי יכול לצאת לשום מקום, לא ממש היו לי חיים חברתיים. מצד שני, מבחינת כדורסל זה היה טוב כי התרכזנו אך ורק בזה, היה לנו זמן ואפשרות לעבוד קשה ולהשתפר בתחומים רבים".

העונה שלכם נגמרה בצורה מוזרה, אחרי שאחד מאנשי הצוות התגלה כחולה והמשחק האחרון שלכם בוטל.
"זו הייתה ממש רכבת הרים רגשית, לא ממש ידענו מה לחשוב. היה לנו משחק חוץ באילת ויום קודם לכן נסענו חמש שעות באוטובוס לחיפה, שם ישנו. ביום המשחק התעוררנו, התכוננו לצאת למשחק ובראש שלי הייתי מרוכז רק בדברים שאני צריך לעשות. ואז שמענו שעוזר המאמן רן (גשייט) חלה, ישר נכנסו לאוטובוס, נסענו חמש שעות בחזרה לאילת ונכנסנו ישירות לבידוד. הייתי בבידוד מלא כשהגעתי לארץ ואחר כך בבידוד חלקי, אבל הפעם ההיא הייתה קשה במיוחד, כשלא היה כדורסל באופק, גם בגלל רצף ההפסדים שלנו ואיך שנגמרה העונה. רק רצינו להיות קרובים למשפחות שלנו ולא היינו יכולים לעשות את זה. באופן אישי, איבדתי את סבתי שחיה בישראל ולא הייתי יכול להשתתף אפילו בהלווייה או בשבעה, זה היה קשה מאוד עבורי".

אילת היא אחת הקבוצות שהכי הושפעו מהקורונה, כי לא טסתם למשחקי חוץ, אלא נסעתם באוטובוס. כמה זה השפיע עליכם?
"בכלל לא, אנחנו מקצוענים ויודעים מה אנחנו צריכים לעשות. לא מזמן היה לנו משחק אימון בבאר שבע, שזו הנסיעה הכי קרובה שלנו ועדיין נסענו שלוש שעות (צוחק)... היו לנו ואולי עוד יהיו נסיעות קשות, אבל זה באמת בסדר. העבודה שלנו היא להיות מוכנים בכל התנאים ובלי שום תירוץ. אם צריך, נלך למשחקי חוץ ברגל ועדיין ניתן את המקסימום. אני חושב שזה יהיה יתרון עבורנו, כי קבוצות יצטרכו להגיע אלינו למשחקי חוץ באוטובוס גם".

חזרת בסוף העונה שעברה לליגה אחרי שתי עונות בלאומית. הרגשת שזה הזמן הנכון עבורך?
"בהחלט, זו הייתה הזדמנות נהדרת עבורי. כשבחרתי לשחק שתי עונות בהפועל עפולה, זה לא היה מכיוון שחשבתי שאין לי את היכולת לשחק בליגת ווינר סל, אלא כי רציתי הזדמנות להיות שחקן מוביל, דבר שלא היה לי במשך כמה שנים. רציתי לשחק הרבה ולהשפיע. בקיץ שעבר, אחרי שנתיים בעפולה, הרגשתי מוכן. קיבלתי את הצ'אנס באילת ואני חושב שהייתי טוב. אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי ויודע שזו רק ההתחלה, אני בהחלט מאמין שאני שייך לרמה הזו ואעשה הכל כדי להוכיח את זה".

כשהליגה חודשה, ניצחתם שלושה משחקים ברציפות ונראיתם עם הפנים לפלייאוף. מה קרה אחר כך?
"ככה זה בספורט מקצועני, לפעמים אתה מנצח ולפעמים מפסיד. זו הייתה תקופה קשה, שיחקנו הרבה משחקים בתקופה קצרה נגד קבוצות טובות וכל הבית התחתון היה מאוד צמוד. לצערי, לא עשינו את האקסטרות כדי לנצח ולא הצלחנו להגיע לפלייאוף, דבר שהיה המטרה שלנו מהרגע שחזרנו להתאמן. אבל זה שייך לעבר, אנחנו מסתכלים קדימה עכשיו ושואפים להגיע לפלייאוף העונה".

מתחילת ההכנה פתחת בחמישייה בכל המשחקים, אתה מרגיש שאריאל בית הלחמי מייעד לך תפקיד משמעותי?
"זה לא ממש משנה לי אם אני פותח בחמישייה או עולה מהספסל, מה שחשוב לי הוא לעשות את המקסימום עבור הקבוצה ולנצח משחקים, בין אם אני משחק 5, 15 או 25 דקות. התפקיד שלי הוא לא לדאוג לדקות, אלא להתחרות ולהתאמן הכי חזק שאפשר. אני נהנה מאוד לשחק אצל אריאל בית הלחמי, שמעתי הרבה על ההיסטוריה שלו אבל לא הכרתי אותו עד שהוא הגיע. הוא מאמן שדורש ממך הרבה ורוצה שתוציא מעצמך את המקסימום וכל שחקן אוהב את זה. אני מאוד נהנה לשחק ולהתאמן אצלו".

באיזו עמדה הכי נוח לך לשחק?
"אני חושב שהעמדה הטבעית שלי היא פאואר פורוורד, אבל אני לא כל כך אוהב להסתכל על זה. מה שחשוב לי הוא להיות רב-גוני ולעזור לקבוצה. לאורך העונה קורים הרבה דברים שלא בשליטתך כמו פציעות או הרחקות ואתה כשחקן צריך לדעת לעשות קצת מהכל עבור הקבוצה שלך. זה העיקר ככדורסלן: לעשות התאמות כדי שהקבוצה שלך תנצח משחקים. אני יכול לעשות דברים שונים על המגרש: פוסט אפ, לשמור על כמה עמדות שונות, לקלוע מבחוץ וגם להוביל כדור, בתיכון שיחקתי לפעמים כרכז. הדגש על העמדות כבר לא קיים כמו בעבר, מה שחשוב הוא להיות טוב ולעזור לקבוצה שלך".

אפשר להניח שבכל מקום בארץ שואלים אותך על אבא שלך?
"בהחלט, לאבי יש קשר מיוחד עם המדינה ועם האנשים פה, בכל ביקור שלו הוא מרגיש בבית. בכל יום אני מדבר איתו וכל משפט שני שלו מתחיל ב'כשאני אבוא לבקר'... נולדתי כשאבי היה קרוב לסיום הקריירה ועברנו ללאס וגאס כשהייתי בן 8 או 9 חודשים, אבל אני גאה מאוד להיות ישראלי ואוהב מאוד את המדינה. הזיכרון הראשון שלי מהארץ היה בגיל 18, כששיחקתי עם אחי ותחת אבי במכביה. זה היה הצ'אנס הראשון שלי לספוג קצת מהמדינה בה נולדתי. שמעתי על ישראל המון בבית מהוריי, אמי חיה כאן את רוב שנותיה, אבל לא ממש הבנתי את הקשר עד שהגעתי לפה. זה נהדר עבורי לחוות את זה כעת, לבנות קשר עם משפחתי הישראלית ולהתחבר לשורשים שלי".

בהתנהגות על הפרקט, קשה לזהות דמיון גדול ביניכם...
"אין לנו את אותה אישיות (צוחק), אני לא קרוב לרמות השיגעון של אבי בכל הקשור לכדורסל... אני מאוד גאה בו, בכל מקום בישראל שואלים אותי עליו ומוסרים לו ד"ש, מאוד אהבו אותו כשחקן וכבן אדם וזה משמח מאוד. תמיד אני שומע 'כמה אהבתי אותו, הוא היה משוגע'. שמעתי המון סיפורים ממנו ומחבריו לקבוצה לשעבר ואפילו מיריבים שלו. זה נהדר עבורי כי אני זוכה לחיות מחדש את החוויות שלו בישראל. הוא מאוד גאה בזה שאני משחק כאן וממשיך את דרכו".

כמה הוא מעורב בקריירה שלך?
"מאז שהייתי ילד הוא ליווה אותי ויש לנו קשר חזק מאוד סביב הכדורסל. הוא אימן אותי בגיל צעיר מאוד ולימד אותי את רוב מה שאני יודע על המשחק הזה. הוא ההשפעה הכי גדול עליי כשחקן וכבן אדם. הוא צופה בכל משחק, מיד אחר כך אני מדבר איתו והוא אומר לי מה דעתו. לפעמים זה מתסכל לשמוע ממנו ביקורת, גם כשהיא בונה, אבל הוא מבין את המשחק כל כך טוב, יש לו מוח כדורסל מדהים והוא רוצה רק את הטוב ביותר עבורי. זה נהדר לקבל כזו תמיכה מהבית, זה לא מובן מאליו. מה שמדהים הוא שהוא מתגאה כמעט כמוני בקבוצות שאני משחק בהן, כלומר הוא לא רק מעודד אותי, אלא הופך לאוהד שרוף של הקבוצה שאני משחק בה, אם זו הפועל ירושלים, הפועל עפולה או עכשיו בהפועל אילת. הוא יודע כמה חשוב לי שננצח כי הוא היה מי שהכניס לי את זה לדם".